<h1>כל בו הלכ' ימים שאין נופלין על פניהם סימן מ"ב</h1>
<h2>דף כב:</h2>
כתב ה"ר נתן ז"ל אלו הימים שאין נופלין על פניהם. כל יומי ניסן מפני שאירעו בו ניסים. ובערב הפסח וממחרת הפסח אין אומרים למנצח דערב הרגל כרגל וצפרא דרגלא כרגלא. ומראש חודש סיון עד ד' ימים אחר עצרת. ור"מ היה אומר ד' ימים אחר עצרת משום דכתיב אסרו חג בעבותים. וערב עצרת ומחרתו אין אומרים למנצח כאשר ביארתי. בתשרי ממחרת יום הכפורים עד סוף החודש. וערב החג ומחרתו אין אומרים למנצח כאשר ביארתי. והר"מ כתב בכל חודש [ניסן] אומר למנצח לבד מערב הפסח עד אסרו חג. חנוכה ופורים ויום י"ד וט"ו באדר הראשון שהן אסורין בהספד ובתענית אבל במנחה ערב הי"ד אין למנוע. הכי מוכחא שיטת ההלכה פ"ק דמגלה. ואין אומרים למנצח, ושיר מזמור כמנהג ויטרי אין אומרים אותו. אך שמעתי מ"ר יצחק ב"ר טודרוס כלל כל יום שיש בו מוסף אין אומרים אסף במנחה. ערבי שבתות וימים טובים וראשי חדשים ויום חופה אחרי עשותה ושחרית שבא חתן לבית הכנסת. ובשביל חתן אין מוסיפין בחול יותר מג' בקריאת התורה כי תקנת חכמים שאמרו שאין מוסיפין בחול אף על גב שעשו אותו כרגל. ואפשר שאם קראו כבר ג' שיכול החתן להיות רביעי כמו בחולו של מועד, אבל יותר לא דיותר מרגל לא עבדינן ליה דחול המועד קרוי רגל. ויום המילה יש מקומות שאומרים ביום המילה למנצח משום דאית ביה ט' פסוקים כחדשי העיבור. ויש במדרש ישגבך שם אלהי יעקב, למה הזכיר יעקב יותר מאבותיו משום שהיו לו גלגולים וטלטולים יותר מהם ובכולם עזרו הבורא יתברך, כהדין מקשייתא דאמרין ליה רחמנא דעני לההיא מקשייתא יעזור ליך. ויש מקומות שאין אומרים אותו משום דכתיב על המילה שש אנכי על אמרתך, ולא שייך למימר ולאדכורי יום צרה. ואם יחול יום המילה ביומא דתשובה ובתענית רגילין לומר י"ג מידות ווידוי ולא שבקינן להו דכולי האי לא גזרינן רק והוא רחום ותחנות. עכ"ל ה"ר נתן ז"ל.
